סיכום ורפלקציה

בעבודה על פרויקט הגמר עברתי תהליך. ראיתי לאורך הזמן איך הסדרה שעד כה רק דמיינתי קמה לתחיה, הבאתי את המחשבות שלי לידי ביטוי. הפקת הפרויקט היתה מסובכת, בכל פריים הייתי צריכה לחשוב על כל פרט קטן מראש, ועם זאת בעיני בזכות העבודה הקשה שזה דרש ממני, התוצר שלי יצא כפי שהוא. היום, כשאני מסתכלת לאחור על כל מה שעברתי בדרך אל "קו הסיום"- סדרה בת 10 תמונות, אני גאה בעצמי ובתוצאה של ההשקעה שלי.

הדרך שבה דמיינתי את הפרויקט השתנתה לאורך העבודה. כשרק יצאתי לדרך לקחתי השראה מצלמים כמו דיוויד לה-שאפל, שכל תמונה שלהם דורשת הפקה ארוכה, המון תקציב ואנשי מקצוע. האתגר הגדול ביותר עבורי היה להבין איך אני, תלמידת תיכון, בין מבחן למבחן, יכולה להפיק פרויקט כזה לגמרי בעצמי, בהשראת אותן הפקות ענק. כדי לפתור חלק מהבעיות, שיניתי מעט את תכנוני הפריימים והכנתי בעצמי אביזרים מסוימים, כדי להפוך את הדמיון שלי לריאלי.

המצולמים בכל אחד מהסטים הם חברים שלי, לא דוגמנים או אנשים שרגילים לעמוד מול מצלמה, אך בזכות הכלים שרכשתי בביצוע הפרויקט שלי בשנת י"א (סדרה תיעודית בנושא בעלי מלאכה), היה לי קל יותר לעזור למצולמים להתרגל למצלמה יחסית במהירות.

התהליך היה לי קשה, ראיתי המון חשיבות בפרויקט לכל אורך הדרך, מה שגרם לכך שחלק משמעותי מהזמן שלי הוקדש לעבודה עליו. השילוב של הפרויקט עם שאר תוכנית הלימודים בביה"ס והחיים מחוץ לביה"ס היה לי עמוס, אבל אני שמחה וגאה בעצמי שהצלחתי לעמוד בלחץ. 

למרות הקשיים והמכשולים בדרך, מאוד נהניתי לצלם, והבנתי השנה באופן אישי עד כמה אני אוהבת את תחום הצילום, ואף אעסוק בו לכל אורך שירותי הצבאי כצלמת וגרפיקאית. העבודה על פרויקט הגמר שלי היתה חוויה שלא אשכח, היתה לי את ההזדמנות לבטא את עצמי ולעמוד באתגר שהצבתי לעצמי.

אם הייתי מתחילה את הפרויקט מחדש, לא הייתי משנה דבר. כל חלק ממנו לימד אותי משהו ואילץ אותי להתמודד מול קשיים שונים ולצלוח אותם.